כשהכנסנו הביתה את המחשב הראשון

לצורך עבודתי כמאיירת (לפני 34 שנה)

הסביר לנו הטכנאי

שבכדי שהמחשב יעבוד מהר

חשוב שלא יהיו יותר מדי יישומים פתוחים.

"את עובדת על קורל דרו?! – תסגרי את דגש." (מי בכלל זוכר את התוכנות האלו?)

המחשבים מאז ועד היום נעשו הרבה יותר מהירים ויעילים

ועדיין

כשהמחשב מתחיל להאט

אני סוגרת יישומים.

ברעיון הזה נזכרתי כשבאתי לכתוב לכן היום,

כי למעשה התופעה הזאת נכונה גם לנו כבני אדם.

יש ימים שבהם נדמה לנו

שאם רק היה לנו עוד קצת כוח,

עוד קצת משמעת עצמית,

עוד כמה שעות ביממה,

היינו מספיקות הכול.

אבל מה אם לפעמים הבעיה בכלל אינה מחסור בכוחות?

מה אם חלק גדול מהאנרגיה שלנו פשוט מתבזבז על "תוכנות" פנימיות שואבות אנרגיה?

כאשר מתנהל בראש שיח פנימי בלתי פוסק

של ביקורת, האשמה ושיפוט עצמי,

הוא גובה מחיר עצום.

הוא שואב אנרגיה נפשית,

מעמיס על החשיבה,

מקשה לקבל החלטות,

ובסופו של דבר,

אפילו פעולות פשוטות הופכות למעייפות יותר.

וכשהשיח הזה נרגע,

לא רק שמרגישים רגועים יותר,

אלא גם מתפקדים טוב יותר.

פתאום יש יותר בהירות,

יותר סבלנות,

יותר יכולת להתארגן,

יותר כוח לבצע משימות.

וזה לא בגלל שעות שהתווספו ליממה,

אלא מפני שהאנרגיה שכבר הייתה קיימת

לא מתבזבזת על מאבק פנימי.

אחת האימהות בקהילה שלנו כתבה לי השבוע

בעקבות הפוסט הידד אני רעה

דברים שנגעו בי מאוד.

ברשותה אני משתפת אתכם.

"רוצה לשתף שאני ממש מזהה כמה השפעה לא מודעת יש לשיח פנימי שלילי, ביקורתי ומאשים על המעשים שלנו ועל החוויה שלנו בכלל.

משתפת מתוך תהליך אישי שאני עוברת השנה. במסגרת הטיפול חזרתי לפגוש מקרוב את המקום של האשמה והאחריות הגדולה שאני נוטה לקחת על עצמי כמעט בכל סיטואציה. המטפלת שלי שיקפה לי את זה בצורה כל כך מדויקת ונוגעת, ושאלה: 'ומה עם הזולת? איך יכול להיות שכל כולך לא בסדר? איפה האחריות של האנשים שסביבך?' זו הייתה נקודה משמעותית עבורי, שהתחילה לשנות את האופן שבו אני מסתכלת על עצמי ועל מצבים בחיים.

אני יכולה לומר שהשנה חוויתי את ערב החגים, את כל ההתארגנות לפורים ולפסח, בצורה אחרת לגמרי. מדהים לראות כמה השפעה יש לשיח הפנימי. הייתי מאורגנת יותר מכל שנה אחרת, ודווקא בצורה הרבה יותר רגועה, נינוחה ומווסתת. בלי הקול הביקורתי והמאשים על כל בחירה, בלי התחושה שאני לא עושה מספיק או לא עושה נכון.

מבחינתי זו הייתה המחשה כל כך חזקה לכוח של השיח הפנימי שלנו. כשפחות עסוקים באשמה ובביקורת עצמית, מתפנה הרבה יותר מקום לפעול, להתארגן ולחיות מתוך שקט פנימי."

ועכשיו משימה קטנה (ענקית) לשבוע הקרוב –

בפעם הבאה שאת מרגישה מותשת,

לפני שאת מסיקה שחסר לך כוח

נסי לשאול את עצמך:

כמה מהאנרגיה שלי מופנית כרגע לעשייה

וכמה ממנה מתבזבזת על ביקורת עצמית?

עצם השאלה הזאת יכולה לפתוח חלון קטן

לשלום פנימי, לשקט, לבהירות

ולקצת יותר כוח.