מה שעוזר לי באימהות
במקום כל הזמן לרדת על עצמי ולחשוב על עצמי מחשבות שליליות
להחמיא לעצמי בקול
"כל הכבוד לך ששטפת את הכלים!"
"איזה ארוחה מושקעת הכנת! את פשוט אישה מדהימה!"
זה פשוט נותן כוח ומרים את המצב רוח ממש!

וגם ליד הילדים אני אומרת
"איזה אמא מהממת יש לכם! תראו איך כל היום היא עובדת כדי שיהיו לכם בגדים נקיים בארונות"
וכן, גם ליד הבעל זה עובד יופי 🙂

תוך כדי גידול הילדים ב"ה, המתנות הכי גדולות מהקב"ה (איזו זכות!)
ישנם רגעים לפעמים קצת מתישים, ועם כל ההודיה העצומה לקב"ה,
זה נראה מבצע מתמשך ומתמשך שלעולם לא יגמר, (בהשכבה, למשל---)
אני הגעתי פתאום לשלב של בת נשואה ברוך ד' ובנים שיוצאים לישיבה, בחסדי שמים,
ופתאום הבית הרבה יותר ריק עם כל ילד שב"ה עובר שלב:)
ופתאום חדרה אלי ההכרה שזה כל כך קצר!!! וקורה כל כך מהר! (בחסדי ד' הלואי אצל כולם)
כלומר כבר בגיל 20, בניסים גדולים, הבת עברה כבר לביתה הפרטי,
וכבר בגיל 16 הבן עבר לישיבה גדולה בעיר אחרת...
ואמנם הקשר נשאר הכי קרוב שאפשר!
ברוך ה' טלפונים יומיומיים מחממי לב,
אך הם כבר לא תחת הסינר! וכבר לא לידך!
את ממשיכה להמטיר אהבה וחום, עצות ודאגה ומילים טובות, עוגות ומטעמים, וכו'
אך כל מה שרצית להטמיע מקרוב וכו' קורה בעיקר ב16- 20 שנה הראשונות מתוך המאה ועשרים לאוי"ט!
אז נצלי כל רגע להנות ולנצל, לחבק מקרוב ולהשקיע...
המון נחת בכל רגע, בהווה ובעתיד!

כשנולד הבכור שלי, היו לי הרבה מושגים בכל מה שקשור לילדים, הן מצד נסיון בעבודה, והן מצד לימודים בתחום הגיל הרך.
ועדיין כאמא מתחילה הייתי פתוחה לשמוע כל מי שרק ירצה לומר לי משהו או אפשר לשאול על הטיפול הילד.
מצאתי את עצמי עם כל הרצון לגדל בטוב, מתוסכלת מתחושה שאני לא מצליחה,
והגלגל נהיה יותר מסחרר כאשר אני מנסה עוד ועוד לשאול לברר. תכל'ס, זה לא הולך כמו שמדברים על זה כל כך יפה.
עד שהגעתי לאחות מבוגרת בטיפת חלב שהעבירה סדנא לעיסוי תינוקות
ומצאתי את עצמי מתייעצת ושואלת, והמילים שלה, עד היום, כבר ילד שביעי ב"ה,
מלוות אותי ומנחות אותי גם כשאימהות בסביבתי מנסות להתייעץ:
"את אמא, תקשיבי ללב שלך."

מאז, למדתי להמשיך להתייעץ ולשמוע כל דבר שיכול לעזור לי, כל זה יחד עם לב אימהי אמיתי, שלו אני נותנת את המקום הראשון!
בסוף, ואולי כבר מההתחלה, ההקשבה ללב של אמא היא הקובעת את ההתייחסות לעיצות, לתובנות, ואפילו להערות.
ותאמינו לי, הלב של אמא לא צריך תואר ראשון וגם לא אחרון.
הוא לב הכי מדויק לילדים שלך וגם לך כאמא!!!!

לפעמים חשוב לעצור את המרוץ, להסתכל לילד בעיניים ולהגיד לו (וגם לעצמי) "אני כל כך אוהבת אותך"! ולזכור שחינוך הוא  ת ה ל י ך  א- ר- ו- ך  שהמצע לו הוא הקשר בינינו, שחשוב הרבה יותר מתקרית כזאת או אחרת.

בכל ערב, כחלק מאמירת ק"ש אנחנו שרים תודה לה'
וכל אחד אומר משהו אחד שהיה לו טוב היום במיוחד.
זה פשוט נותן כוח לשמוע מהם את הדברים הטובים שקרו להם במהלך היום, שרובם הייתי אני השליחה לספק להם.

שמעתי פעם מאישה חכמה את המושג 'להסכים לעבור'.
דברים קורים, והם לא בשליטה שלנו, וכדי לעבור אותם בצורה המיטבית אנחנו צריכים פשוט 'להסכים לעבור' בהם.
לקחתי את זה למקום של האימהות וניסחתי לי סלוגן שהפך להיות נר לרגליי:
"במקום להילחם, להתמסר"
במקום להילחם בתהליך ההשכבה, להתמסר אליו. להסכים להיות בו.
במקום להילחם בשעות אחר הצהריים להתמסר אליהן, להיות עם הילדים עד הסוף.
במקום להילחם ביום בו הילדון החולה נשאר בבית, להתמסר אליו. להיות איתו אפילו שיש עבודה.
וכך הלאה.