שאלה שקיבלתי בעקבות הטיפים האחרונים שכתבתי:
הי אסתי, לא ממש הבנתי את הפוסטים האחרונים…
את אומרת בעצם שכדאי להחמיא לילד ולומר: "כל הכבוד שוויתרת", ולא "אתה ותרן"?
ואותו דבר על הצד השלילי?
מה הסיבה לכך בעצם?
אשמח להחכים… 🤗
תודה רבה!!!
תשובתי:
אכן, לחיזוק התנהגות חיובית נתייחס למעשה ולא לתכונה,
כמו בדוגמה – "כל הכבוד, אתה ויתרת" ולא "כל הכבוד, אתה ותרן".
אותו הדבר בדיוק גם לגבי התנהגות שלילית הדורשת התייחסות – נתייחס למעשה ולא לתכונה,
כמו בדוגמה שהבאתי בטיפ הקודם: "השארת על השולחן בלגן" ולא "אתה בלגניסט".
שתי סיבות לכך:
1
הסיבה הראשונה היא פגיעה בחווית הבחירה החופשית.
בשום מקרה לא כדאי ולא נכון להכניס את הילד למשבצת ולתלות עליו תגית שמסמנת את אופיו.
הסטיגמה מגבילה אותו וכאילו גוזלת ממנו את הבחירה החופשית.
במקרה שהדביקו לו סטיגמה חיובית הוא יאלץ להתנהג כראוי לא משום שזו באמת בחירה שלו
אלא כי אין לו ברירה. כבר החליטו בשבילו שהוא וותרן.
חוויה זו של גזילת הבחירה עלולה להביא אותו לרצות לפרוק מעליו את הסטיגמה המכבידה
ולהתנהג ההיפך כדי לשכנע את הסובבים שזה לא קשור אליו.
אותו הדבר גם בנוגע לכינוי שלילי.
הכינוי השלילי מכניס את הילד למשבצת שכביכול גוזלת ממנו את חווית הבחירה.
כזה אתה וזהו.
במקרה כזה הילד עלול להתייאש מלנסות להוכיח אחרת כי הוא כבר ממילא מסומן.
עדיין נשארת השאלה –
מדוע במקרה של כינוי שלילי הילד לא ירצה
כמו במקרה של כינוי חיובי – לפרוק את הכינוי השלילי מעליו באמצעות התנהגות חיובית?
כאן אני מגיעה לסיבה השניה:
2
מוחנו הוא יצירה מורכבת שאין סוף ואין חקר לחכמה הטמונה בה.
אחת החלוקות הבסיסיות היא ההבדל בין המח השמאלי למח הימני.
המח השמאלי הוא המח החושב, ההגיוני, האנליטי
לעומת המח הימני שהוא רגשי ואוטומטי.
מאפיין נוסף הנמצא בחלוקה ברורה בין שני חלקי המח הוא
שהמח השמאלי שלנו, החושב וההגיוני הינו גם בעל חשיבה אופטימית
לעומת המח הימני, הרגשי והאוטומטי, שהינו בעל חשיבה פסימית.
זה אומר שכל דבר שניתן לפרש אותו בשני אופנים, אופטימי או פסימי, המח הרגשי יפרש אותו באופן פסימי.
כמובן שבכל מקרה אפשר לבחור לראות את הטוב
אבל זה דורש פעולה מודעת של מחשבה ובחירה.
זאת הסיבה שבין לטוב ובין למוטב נכון וראוי להתייחס אך ורק למעשה, להתנהגות.
לשבח את ההתנהגות במקרה החיובי ולבטא הסתייגות מהמעשה השלילי,
כי אם נדביק על הילד כינוי. בין חיובי ובין שלילי. הנטיה האוטומטית תהיה לפרש את זה כשלילי.
בעוד שאם ציינו את ההתנהגות אין מקום לפרשנות
משום שאנחנו מתייחסים לעובדות שלא ניתן להטיל בהן ספק.
סליחה אם הייתי מידי פילוסופית.
מי שאוהבת את זה, בבקשה.
ומי שמסתבכת עם זה,
לא נורא.
העיקר זה יישום העיקרון:
מחמאות – על המעשה. על ההתנהגות. לא על האופי.
גערה – על המעשה. על ההתנהגות. לא על האופי.
בהצלחה והרבה נחת.
נ.ב.
רוצה לשדרג את חוויית האימהוּת שלך? הקליקי כאן.
מתחברת לדברים? יש לך הערות? הארות? השגות?
מזמינה אותך לכתוב לי לדוא"ל: Estihes@gmail.com
או להשאיר תגובה בטופס למטה.
אשמח לשמוע ממך (:
