בברית שנערכה לנכדנו הטרי בשבוע של פרשת בשלח
סיפר חתני את הסיפור הבא –
זה היה בערב שביעי של פסח תשפ"ה
לאחר כמה שנות ציפייה לילדים
כשהוא נתקל במאמר צדיקים
שיהודי יכול לפעול מופתים על ידי אמונה,
בעיקר כשמתחזק בכך שאצל הקב"ה אין הבדל בין טבעי ללא טבעי,
אצל הקב"ה אין דבר קשה,
ואמנם תמיד אפשר להתחזק בזה,
אבל בשביעי של פסח זה זמן מסוגל לאמונה ולדברים הקשים כקריעת ים סוף. 🌊
בני הזוג החליטו להקדיש את החג להתחזקות באמונה
שבשביל הקב"ה גם נס לטבע יחשב.
הם אירחו בחג את אחותו שציפתה לשידוך
ועל כל צעד ושעל הם הזכירו זאת לעצמם
ולקחו המחשות מכל הנקרה סביבם.
"כמו שיוצאים המים מהברז כך יכולים להיות לנו ילדים".
"כמו שלא קשה לקב"ה שהשמש תזרח, כך הוא יכול להביא לך שידוך…" 🏖️
ועוד דוגמאות כהנה וכהנה.
לקראת סוף החג
הלך הבעל לתפילה
ואישתו (ביתי) עם גיסתה (המצפה לשידוך) נשארו בבית. 🏠
הן התחילו לדמיין בצבעים
את תמונת התגשמות המשאלות המשותפות שלהן 🖼️
כך שאבי הבן עומד בברית
ולצידו בעלה של הגיסה.
מתוך חוויית אמונה זו הן החלו לשיר את המילים:
"ואמר ביום ההוא
הנה אלוקינו זה
קיווינו לו ויושיענו" 🎶🎼🎹🎺🎻🥁
ביום ראשון של פרשת 'בשלח'
בה קוראים על קריעת ים סוף 🌊
תשעה חודשים וחצי לאחר אותו שביעי של פסח,
התחתנה אחותו בשעטו"מ
ויומיים אחר כך נולד להם בן 👶🍼
ובברית, בדיוק כפי שדמיינו והודו
עמד אבי הבן
ולצידו החתן הטרי.
כמובן שאחד השירים שהושרו בברית היה, איך לא?!
"ואמר ביום ההוא
הנה אלוקינו זה
קיווינו לו ויושיענו".
