ביום שלישי שעבר (ט' שבט פ"ו)
תוך כדי התארגנות למפגש הפתיחה
של קורס "החיים הטובים של אימא"
במתחם "לוּמָה" בירושלים,
קיבלתי הודעה
שהבת שלי נכנסה לניתוח.
האימהות שנרשמו לקורס החלו להיאסף
ואני הייתי צריכה לאסוף את עצמי
ולהיות שם בשבילן.
אני מאמינה בפשטות ובכנות
אז שיתפתי אותן
והסברתי שזאת הסיבה שאני משאירה לידי את הטלפון דלוק.
חמש דקות אחרי שהתחלתי לדבר
הטלפון צלצל
והגיעה הבשורה המשמחת
שנולד לי נכד. בן בכור להוריו היקרים.
הנוכחות התרגשו איתי.
לקחתי לי רגע כדי לומר "מזמור לתודה"
וחזרתי לעניינים?
איך? את שואלת?
אז ככה –
לנו הנשים
ובמיוחד האימהות
יש יכולת מיוחדת
לחלק את הלב/תשומת הלב שלנו לחדרים.
חדר לנכדה עם מסיבת הסידור; חדר לבן שנכנס לישיבה;
חדר לבת שנכנסת לניתוח
וחדר לסדנה שאני מעבירה עכשיו.
ועכשיו כשאני בסדנה
אני כאן בנוכחות מלאה.
בשורת הנכד הטרי
הוסיפה התרגשות כמובן,
במיוחד לאור הרעיון של"לשם כך התכנסנו"
כלומר, כדי לדבר על ילדים ואיך לגדל אותם ואת עצמנו.
(רק אל תחשדו בי שתכננתי את זה כך בכוונה 😉)
מיד כשהכנס הסתיים
השארתי את 'נושאות הכלים' שלי – בנותי,
לטפל ברולאפ ובאריזת הבר המפנק
ו'טסתי' להדסה עין כרם
לבקר את הבת אחרי הניתוח.
חלף שבוע והנה היולדת כבר אצלנו
ופעיותיו של הרך הנולד מעשירות את אווירת הבית
כשהכל, ב"ה חוגג סביבם.
באחד מהימים הראשונים, כשעמדתי במטבח, לא זוכרת כבר למה,
נשענה היולדת הטריה על השיש; עיניה טרוטות מחוסר שינה
ושאלה אותי
"איך זה שרק אני לא מסתדרת?"
ו"זהו? ככה זה כל החיים?"
אמרתי לה רעיון שקראתי לאחרונה בספרה המדהים של חיה הרצברג "לפעמים".
חיה מתארת ילד משחק בדוקים
כאשר מסביב יהום הסער
אבל הוא לא שם לב לכל הנעשה סביבו.
הוא מרוכז בדוק אחד. להצליח להרים אותו מבלי להזיז את האחרים.
אחרי שהוא מצליח הוא עובר לדוק הבא.
זה מה שנדרש מאיתנו בדור רב התהפוכות הזה
וזה גם מה שמצאתי מתאים לסיטואציה של 'נולדה כאן אימא'.
להתרכז בכל רגע נתון בדוק היחיד שאותו אני צריכה להרים. אחר כך בדוק הבא.
בלי "איך זה שאני לא מסתדרת?
בלי "איך אסתדר?"
כי הרי במילא את הכל ביחד נושא הקב"ה.
אפשר להניח הכל עליו
ולהתרכז בדוק הבא.
זה התחבר לי היטב גם עם תיאורית החדרים שתיארתי מקודם.
עכשיו אני בחדר מסויים. להניח לכל השאר.
כל חדר בתורו.
כל דוק בתורו.
האם גם לך יש שיטות להישאר לצוף מעל המים
בימים שהינם סוערים יותר מהרגיל?
אשמח לשמוע.
ורגע, לפני שנפרדים
הנה כמה טעימות מהמפגש,
מקווה לראות אותך משתתפת במחזור הבא 🙂
