לפעמים כשהמבט בורח החוצה, להסתכל על אמהות אחרות,
זה כואב.
לראות שאני לא מקפידה על סיפור לפני השינה כמו זאתי,
ולא לוקחת את הילדים לגינה כמו השניה.
אני מתחילה להרגיש לא בסדר.
מרגישה כמה אני רחוקה מלהיות "אמא טובה".
התואר הנכסף הזה, שכל החיים אני סביב הרצון הזה, להרגיש שאני יכולה לקרוא לעצמי אמא טובה.

אז אני מזכירה לעצמי להתמקד פנימה.
לאימהות (בשורוק) שלי, ולא של אף אחת אחרת.
יש בעולם המון המון המון סוגים של אימהות (בחולם),
לכל אחת הדרך שלה לחנך;
לכל אחת גבולות משלה; ומצד שני פינוקים שהיא אוהבת לתת.
ואני אהיה אמא טובה אם אחליט שאני כזאת,
ולא אם אהיה בדיוק כמו השכנה.
תמיד אפשר ללמוד מאחרות, אם אהבתי משהו אצל השכנה אפשר להחליט לאמץ,
אבל ההרגשה אחרת. המבט מתחיל מבפנים ולא מבחוץ.

אגב, אי אפשר להיות "אמא טובה" כמו כללל האמהות שאני מכירה,
כי כל אחת שונה מהשניה, וזה יוצא סותר.
אז זהו, אני- אני, ודי!