הבת שלי הייתה אצלי בשבת.
לקראת סעודה שלישית גיליתי אותה יושבת על הרצפה
ומשתעשעת עם בנותיה במשחק בבית בובות.
התפעלתי מזה
ואמרתי לה איך זה מדהים
ואיזו חוויה מיוחדת היא מעניקה לבנות.

היא אמרה:
​"הרבה זמן אני מחפשת לצאת, להשתחרר קצת
לא מחפשת לצאת לנופש של שלושה ימים
אלא אפילו משהו כמו לצאת ליער, להירשם לחוג ציור
או לאיזו סדנת אומנות. ללמוד איזה כלי לנגן עליו.

תכל'ס גיליתי
שלפעמים הדברים המשחררים נמצאים ממש ביומיום שלי –
כמו לדוגמא לסדר את הבובות יפה בבית בובות.
נותנת לעצמי להתרכז בפעולה וליהנות ממנה (כמה מביך!).
גיליתי שזה נותן לי כל כך הרבה כוח ושחרור
ואלו רגעים שנמצאים ממש מתחת לאצבעות כל הזמן.

אז נכון, גם לפני כן הייתי לפעמים יושבת איתם ומשחקת,
אבל היום אני משתדלת ליהנות מזה גם בשביל עצמי.
לבנות מגדל מסובך בקפלה.
לסדר את כל הפריטים הקטנים בפליימוביל יפה.
לבנות לילדה חנוכיה בקליקס (בשבילה! ברור בשבילה! חחח)".

אגלה ולא אבוש שהדברים שלה העלו לי דמעות לעיניים.
האמת הפשוטה שבהם כל כך יפה.
הלא הרגעים האלו קורים לידנו כל הזמן.
בואו נהיה חלק מזה
ואז אולי גם פחות נתעייף
ובוודאי פחות נישָחק.

אופסהההה…
עולה לי עכשיו רעיון למשפט
למגנט למקרר –
"בוחרים לשחק במקום להישחק"
אז אמנם המגנטים של הערכות המצורפות לקורס "החיים הטובים של אימא"
כבר הודפסו ונארזו
והמגנט הזה יחכה כנראה למחזור הבא
אבל אל תדאגי.
אם את מצטרפת למחזור הקרוב
תקבלי גם את המגנט הזה
אם וכאשר אחליט להדפיסו.

בינתיים קחי לעצמך את התובנה המדהימה הזאת.
אשמח שתשתפי אותי כאן במחשבותייך עליו.