מה שנותן לי כוח
זה כשאני מסתכלת על הילדים שהקב"ה הביא לי במתנה
חושבת על כך שבעזרת ה' בעוד 20 שנה
גם הם יהיו הורים בעצמם
זה ממלא אותי בכוח.

מה שעוזר לי
זה לראות בכמה צעדים קדימה את המציאות.
כלומר, לחיות בתודעה שאני רוצה שיהיה לנו קשר מיטיב כשהילדים יתבגרו ויגדלו
קשר טוב נבנה מגיל צעיר מאוד.
ולכן כשיש סיטואציה מאתגרת אני מנסה להגיב לזה ממקום מבין, מכיל ומעצים
שיגדל אותם להיות בדיוק כך.

שמעתי פעם מהרבנית קנייבסקי ע"ה.
שהיא זוכרת את הליטוף של אמה עם אמירת "שמע ישראל"
כלומר, היא הסבירה שהרוך והחום מלווים אותה.
אני אימצתי את זמן ההשכבה, לזמן רוגע ולא רק לעשות V.
וחוץ משמע ישראל וסיפור הייתי גם שרה להם "נשמת כל חי"...
לימים הילדים שלי מזכירים לי איך הייתי שרה להם נשמת כל חי.
נותן כוח להמשיך והרבה נחת ברוך השם.