אולי זה מצחיק…
כשאני במפגשים משפחתיים מורחבים – אמא שלי וכל הנשואים
או במורחבים ממש – סבתא רבא של הילדים שלי (לשמוע כמה צאצאים מחוברים לקו התפללו על שלומה בלי עין הרע).
אני מרגישה שזה סוג של "עידוד ילודה " אני אומרת לעצמי 15-20 שנה מתישות ומסחררות, ויש לך שבט שכזה. וואו!
שמעתי פעם מאישה חכמה את המושג 'להסכים לעבור'.
דברים קורים, והם לא בשליטה שלנו, וכדי לעבור אותם בצורה המיטבית אנחנו צריכים פשוט 'להסכים לעבור' בהם.
לקחתי את זה למקום של האימהות וניסחתי לי סלוגן שהפך להיות נר לרגליי:
"במקום להילחם, להתמסר"
במקום להילחם בתהליך ההשכבה, להתמסר אליו. להסכים להיות בו.
במקום להילחם בשעות אחר הצהריים להתמסר אליהן, להיות עם הילדים עד הסוף.
במקום להילחם ביום בו הילדון החולה נשאר בבית, להתמסר אליו. להיות איתו אפילו שיש עבודה.
וכך הלאה.
זה מדהים
אבל וואלה גם 15-20 שנה מהחיים אני רוצה לחיות בכיף:)
היי מירי 😍
את אכן יכולה לממש את החלום שלך
ולהנות כבר עכשיו מ"החיים הטובים של אימא".
כאן תגלי איך: https://chaimshelima.com/%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a1/