אולי זה נשמע מצחיק, אבל מה שנותן לי כוח
זה פשוט –
ללבוש בגדים נוחים.
שמתי לב שכשאני לובשת חולצה מסוג שגורם לי להזיע, חצאית לא מספיק רחבה ונוחה,
או סתם משהו עדין מידי שמפחיד לחבק איתו ילדים,
אני פשוט נהיית אמא עצבנית ואישה עצבנית.
ולא, לא חייבים להיות מוזנחים בגלל זה וללבוש חולצות אקונומיקה
למזלנו היום האופנה מאוד מאפשרת בגדים נוחים,
וכשאני נמצאת בחנות אני פשוט בודקת עם איזה בגד יהיה לי הכי כיף להיות עם הילדים שלי.
שמעתי פעם מאישה חכמה את המושג 'להסכים לעבור'.
דברים קורים, והם לא בשליטה שלנו, וכדי לעבור אותם בצורה המיטבית אנחנו צריכים פשוט 'להסכים לעבור' בהם.
לקחתי את זה למקום של האימהות וניסחתי לי סלוגן שהפך להיות נר לרגליי:
"במקום להילחם, להתמסר"
במקום להילחם בתהליך ההשכבה, להתמסר אליו. להסכים להיות בו.
במקום להילחם בשעות אחר הצהריים להתמסר אליהן, להיות עם הילדים עד הסוף.
במקום להילחם ביום בו הילדון החולה נשאר בבית, להתמסר אליו. להיות איתו אפילו שיש עבודה.
וכך הלאה.
ואו זה מאה אחוז נכון!!!
כשאני חוזרת מהעבודה (בעיקר בקיץ כשהבגדים בהירים ואני לא רוצה שיתלכלכו לי…) הדבר הראשון שאני אעשה יהיה להחליף לבגדי בית, נעלי בית וכו'
כך אני פנויה אליהם לגמרי יכולה לשבת על הרצפה חופשי ולהתעסק בכל חומר אפשרי בלי לפחד עלי ועל הבגדים עם כל ההתמרחויות שלהם עלי…
כל כך צודקת!!
לי גם חשוב בגדים נוחים אבל גם לא פחות חשוב לי להראות טוב, זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי "ולהחזיק" מעצמי כאלופה בכל, אוטומטית מנסה להיות אמא טובה יותר לילדים, לתקתק בית כמו אלופה, לבשל עם יותר מרץ…
מדהים! אהבתי;)
צריך להרגיש שאני לא איזו אשה מכובדת או אשת קריירה שהילדים רק מפריעים לה ומלכלכים אותה,
אלא אני קודם כל אמא.
הם לא מפריעים לי להמשיך בחיי,
הם החיים שלי.