שמעתי פעם מהרבנית קנייבסקי ע"ה.
שהיא זוכרת את הליטוף של אמה עם אמירת "שמע ישראל"
כלומר, היא הסבירה שהרוך והחום מלווים אותה.
אני אימצתי את זמן ההשכבה, לזמן רוגע ולא רק לעשות V.
וחוץ משמע ישראל וסיפור הייתי גם שרה להם "נשמת כל חי"...
לימים הילדים שלי מזכירים לי איך הייתי שרה להם נשמת כל חי.
נותן כוח להמשיך והרבה נחת ברוך השם.

כשמאתגר - אני נזכרת ביום שהם נולדו, כמה חיבקתי ונישקתי, וכמה חיפשתי להיות איתם יותר.
ובזמן של קושי גדול - מתפללת שד' יעזור לי להתגבר ושיתן כוח.
ובעז"ה עוד יהיה לנו הרבה נחת.

רעיון ששמעתי מהגננת של ביתי ותפס אותי חזק:
תארי לעצמך שיום אחד דופקים אצלך בדלת לא פחות ולא יותר מאשר גדול הדור ומשמשיו, והוא מבקש ממך: "אני צריך לנסוע לתקופה מהבית, לטוס לארץ רחוקה להצלת עולם התורה, ולא אוכל לגדל את ילדי/נכדי. שמענו שהבית שלכם הוא הבית הטוב ביותר ומחנכים בו ילדים בצורה מיוחדת ולכן נבחרתם על ידינו. האם תסכימו לקבל את הילד/נכד שלנו לשבועיים ולגדל אותו?"
מה היית אומרת?
בוודאי היית שמחה וגאה על הזכות שנפלה בחיקך!
ועכשיו תארי לעצמך:
כל ילד הוא עולם. הוא גדול הדור הבא.
בורא עולם בכבודו ובעצמו בחר בך לגדל את גדולי הדור הבא!!
איזה זכות יש לך!!