לפעמים חשוב לעצור את המרוץ, להסתכל לילד בעיניים ולהגיד לו (וגם לעצמי) "אני כל כך אוהבת אותך"! ולזכור שחינוך הוא  ת ה ל י ך  א- ר- ו- ך  שהמצע לו הוא הקשר בינינו, שחשוב הרבה יותר מתקרית כזאת או אחרת.

בכל ערב, כחלק מאמירת ק"ש אנחנו שרים תודה לה'
וכל אחד אומר משהו אחד שהיה לו טוב היום במיוחד.
זה פשוט נותן כוח לשמוע מהם את הדברים הטובים שקרו להם במהלך היום, שרובם הייתי אני השליחה לספק להם.

שמעתי פעם מאישה חכמה את המושג 'להסכים לעבור'.
דברים קורים, והם לא בשליטה שלנו, וכדי לעבור אותם בצורה המיטבית אנחנו צריכים פשוט 'להסכים לעבור' בהם.
לקחתי את זה למקום של האימהות וניסחתי לי סלוגן שהפך להיות נר לרגליי:
"במקום להילחם, להתמסר"
במקום להילחם בתהליך ההשכבה, להתמסר אליו. להסכים להיות בו.
במקום להילחם בשעות אחר הצהריים להתמסר אליהן, להיות עם הילדים עד הסוף.
במקום להילחם ביום בו הילדון החולה נשאר בבית, להתמסר אליו. להיות איתו אפילו שיש עבודה.
וכך הלאה.