הילד שלי לא הצליח להיגמל. הוא כבר היה די גדול ומאוד חכם, ומיותר לציין כמה שזה פשוט שיגע אותי.
כעסתי עליו, אני זוכרת שהייתי מקלחת אותו מתוחה, עצבנית, עם אפס סבלנות.
ואז שמעתי רעיון מהרב יחיאל יעקובזון שתפס אותי ממש חזק –
הוא נתן דימוי שלא יצא לי מהראש: תדמייני שאספת מהיער את הילד של המלך.
ואת מגדלת אותו. את רוצה שהוא ירגיש אהוב, בטוח, חשוב.
את רוצה שידעו שטיפלת בו הכי טוב, שתהיה לו חוויה טובה ונעימה.
את יודעת שסמכו עלייך ושלחו דווקא לך את הילד הכי חשוב במדינה, כדי שתטפלי בו.
הקב"ה סומך עלייך!
מחזק, תודה על השיתוף