אולי זה נשמע מצחיק, אבל מה שנותן לי כוח
זה פשוט –
ללבוש בגדים נוחים.
שמתי לב שכשאני לובשת חולצה מסוג שגורם לי להזיע, חצאית לא מספיק רחבה ונוחה,
או סתם משהו עדין מידי שמפחיד לחבק איתו ילדים,
אני פשוט נהיית אמא עצבנית ואישה עצבנית.
ולא, לא חייבים להיות מוזנחים בגלל זה וללבוש חולצות אקונומיקה
למזלנו היום האופנה מאוד מאפשרת בגדים נוחים,
וכשאני נמצאת בחנות אני פשוט בודקת עם איזה בגד יהיה לי הכי כיף להיות עם הילדים שלי.
מה שעוזר לי באימהות
במקום כל הזמן לרדת על עצמי ולחשוב על עצמי מחשבות שליליות
להחמיא לעצמי בקול
"כל הכבוד לך ששטפת את הכלים!"
"איזה ארוחה מושקעת הכנת! את פשוט אישה מדהימה!"
זה פשוט נותן כוח ומרים את המצב רוח ממש!
וגם ליד הילדים אני אומרת
"איזה אמא מהממת יש לכם! תראו איך כל היום היא עובדת כדי שיהיו לכם בגדים נקיים בארונות"
וכן, גם ליד הבעל זה עובד יופי :)
תוך כדי גידול הילדים ב"ה, המתנות הכי גדולות מהקב"ה (איזו זכות!)
ישנם רגעים לפעמים קצת מתישים, ועם כל ההודיה העצומה לקב"ה,
זה נראה מבצע מתמשך ומתמשך שלעולם לא יגמר, (בהשכבה, למשל---)
אני הגעתי פתאום לשלב של בת נשואה ברוך ד' ובנים שיוצאים לישיבה, בחסדי שמים,
ופתאום הבית הרבה יותר ריק עם כל ילד שב"ה עובר שלב:)
ופתאום חדרה אלי ההכרה שזה כל כך קצר!!! וקורה כל כך מהר! (בחסדי ד' הלואי אצל כולם)
כלומר כבר בגיל 20, בניסים גדולים, הבת עברה כבר לביתה הפרטי,
וכבר בגיל 16 הבן עבר לישיבה גדולה בעיר אחרת...
ואמנם הקשר נשאר הכי קרוב שאפשר!
ברוך ה' טלפונים יומיומיים מחממי לב,
אך הם כבר לא תחת הסינר! וכבר לא לידך!
את ממשיכה להמטיר אהבה וחום, עצות ודאגה ומילים טובות, עוגות ומטעמים, וכו'
אך כל מה שרצית להטמיע מקרוב וכו' קורה בעיקר ב16- 20 שנה הראשונות מתוך המאה ועשרים לאוי"ט!
אז נצלי כל רגע להנות ולנצל, לחבק מקרוב ולהשקיע...
המון נחת בכל רגע, בהווה ובעתיד!
כשנולד הבכור שלי, היו לי הרבה מושגים בכל מה שקשור לילדים, הן מצד נסיון בעבודה, והן מצד לימודים בתחום הגיל הרך.
ועדיין כאמא מתחילה הייתי פתוחה לשמוע כל מי שרק ירצה לומר לי משהו או אפשר לשאול על הטיפול הילד.
מצאתי את עצמי עם כל הרצון לגדל בטוב, מתוסכלת מתחושה שאני לא מצליחה,
והגלגל נהיה יותר מסחרר כאשר אני מנסה עוד ועוד לשאול לברר. תכל'ס, זה לא הולך כמו שמדברים על זה כל כך יפה.
עד שהגעתי לאחות מבוגרת בטיפת חלב שהעבירה סדנא לעיסוי תינוקות
ומצאתי את עצמי מתייעצת ושואלת, והמילים שלה, עד היום, כבר ילד שביעי ב"ה,
מלוות אותי ומנחות אותי גם כשאימהות בסביבתי מנסות להתייעץ:
"את אמא, תקשיבי ללב שלך."
מאז, למדתי להמשיך להתייעץ ולשמוע כל דבר שיכול לעזור לי, כל זה יחד עם לב אימהי אמיתי, שלו אני נותנת את המקום הראשון!
בסוף, ואולי כבר מההתחלה, ההקשבה ללב של אמא היא הקובעת את ההתייחסות לעיצות, לתובנות, ואפילו להערות.
ותאמינו לי, הלב של אמא לא צריך תואר ראשון וגם לא אחרון.
הוא לב הכי מדויק לילדים שלך וגם לך כאמא!!!!
ואו זה מאה אחוז נכון!!!
כשאני חוזרת מהעבודה (בעיקר בקיץ כשהבגדים בהירים ואני לא רוצה שיתלכלכו לי…) הדבר הראשון שאני אעשה יהיה להחליף לבגדי בית, נעלי בית וכו'
כך אני פנויה אליהם לגמרי יכולה לשבת על הרצפה חופשי ולהתעסק בכל חומר אפשרי בלי לפחד עלי ועל הבגדים עם כל ההתמרחויות שלהם עלי…
כל כך צודקת!!
לי גם חשוב בגדים נוחים אבל גם לא פחות חשוב לי להראות טוב, זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי "ולהחזיק" מעצמי כאלופה בכל, אוטומטית מנסה להיות אמא טובה יותר לילדים, לתקתק בית כמו אלופה, לבשל עם יותר מרץ…
מדהים! אהבתי;)
צריך להרגיש שאני לא איזו אשה מכובדת או אשת קריירה שהילדים רק מפריעים לה ומלכלכים אותה,
אלא אני קודם כל אמא.
הם לא מפריעים לי להמשיך בחיי,
הם החיים שלי.