האמת שאני מאוד מאוד מאוד מאוד אוהבת להיות עם הבן שלי (יש לי בסה״כ 2:)
אז כשאין לי כוח אני מזכירה לעצמי
׳זה לא באמת, זה ישנוניות של הגוף, או עייפות החומר איך שקוראים לזה,
והאמת האמיתית שאת אוהבת את הילד שלך ואת משוגעת על לבלות איתו,
וכדאי לך לרדת איתו לגינה כי שניכם נהנים הכי בעולם״
כאילו אני לוקחת מסקנות מהעבר ומנסה לחוות אותן גם כשכרגע זה נראה שהן לא רלוונטיות.
"טוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאוד מאוד" (רבי נחמן מברסלב)
אני אוהבת בכל ערב להפוך את שעת ההשכבה - ארוחת ערב ומקלחות (שעתיים לא קלות) לזמן של ניגון,
להשמיע שירים בווליום קצת נמוך, זה נותן אוירה טובה והרבה כח!
וכמובן שהשירים יהיו שמחים ועם מילים טובות המחיות את הנפש שלנו ושל הילדים :)
מה שעוזר לי באימהות
במקום כל הזמן לרדת על עצמי ולחשוב על עצמי מחשבות שליליות
להחמיא לעצמי בקול
"כל הכבוד לך ששטפת את הכלים!"
"איזה ארוחה מושקעת הכנת! את פשוט אישה מדהימה!"
זה פשוט נותן כוח ומרים את המצב רוח ממש!
וגם ליד הילדים אני אומרת
"איזה אמא מהממת יש לכם! תראו איך כל היום היא עובדת כדי שיהיו לכם בגדים נקיים בארונות"
וכן, גם ליד הבעל זה עובד יופי :)
תוך כדי גידול הילדים ב"ה, המתנות הכי גדולות מהקב"ה (איזו זכות!)
ישנם רגעים לפעמים קצת מתישים, ועם כל ההודיה העצומה לקב"ה,
זה נראה מבצע מתמשך ומתמשך שלעולם לא יגמר, (בהשכבה, למשל---)
אני הגעתי פתאום לשלב של בת נשואה ברוך ד' ובנים שיוצאים לישיבה, בחסדי שמים,
ופתאום הבית הרבה יותר ריק עם כל ילד שב"ה עובר שלב:)
ופתאום חדרה אלי ההכרה שזה כל כך קצר!!! וקורה כל כך מהר! (בחסדי ד' הלואי אצל כולם)
כלומר כבר בגיל 20, בניסים גדולים, הבת עברה כבר לביתה הפרטי,
וכבר בגיל 16 הבן עבר לישיבה גדולה בעיר אחרת...
ואמנם הקשר נשאר הכי קרוב שאפשר!
ברוך ה' טלפונים יומיומיים מחממי לב,
אך הם כבר לא תחת הסינר! וכבר לא לידך!
את ממשיכה להמטיר אהבה וחום, עצות ודאגה ומילים טובות, עוגות ומטעמים, וכו'
אך כל מה שרצית להטמיע מקרוב וכו' קורה בעיקר ב16- 20 שנה הראשונות מתוך המאה ועשרים לאוי"ט!
אז נצלי כל רגע להנות ולנצל, לחבק מקרוב ולהשקיע...
המון נחת בכל רגע, בהווה ובעתיד!
יפה גם אותי המחשבה הזאת מניעה לפעמים, לדוג' לקום ולהכין ארוחת ערב!
כי באמת זה הכיף שלי וזו שעה נחמדה…..
אבל מותר לך להיות עייפה או עייפות החומר, לפעמים, לא?
אני תמיד צריכה לרדת איתו לגינה?
ברור שלא תמיד
וברור שלא חייבים לרדת איתו לגינה
אבל הרבה פעמים זה כן נכון
ואו זה מקסים ונכון, צריך להגביל את העייפות הזאת למקומה ולא לתת לה להשתלט על הלב שלנו…