בזמנים שאני מרגישה מצפון כי ילד בוכה או שהתעצבנתי קצת יותר מידי, אני שואלת את עצמי, נניח שיש סקאלה של אמהות מאפס עד עשר. באפס נמצאות האמהות הכי רעות, שנוטשות את הילדים שלהם בתחנת רכבת, אז איפה אני ממוקמת עכשיו?
ואז האמא הלביאה שבי מתעוררת: סליחה???? אני אמא טובה עשר! אני כל היום רק חושבת ודואגת לילדים שלי, ואם צעקתי עליהם קצת, נו מה, זה פשוט כי אני בן אדם! לכן אני לא אמא טובה?
וכשנקיפות המצפון נרגעות, גם אני נרגעת ונהיית בחזרה האמא הסבלנית שאני אוהבת
אלופה! אהבתי את הכיוון מחשבה שלך