מה שנותן לי כוח הוא אני משתדלת להחמיא לעצמי ממש בקול.
אני אומרת לעצמי, למשל: "איזו אמא משקיעה את. כמה סבלנות יש בך".
גם על דברים קטנים – מילה אחת טובה, שנאמרת בזמן, עושה את כל ההבדל.
(הילדים למדו מזה דוגמא אישית שזה רווח עצום ממש)
שמעתי פעם מאישה חכמה את המושג 'להסכים לעבור'.
דברים קורים, והם לא בשליטה שלנו, וכדי לעבור אותם בצורה המיטבית אנחנו צריכים פשוט 'להסכים לעבור' בהם.
לקחתי את זה למקום של האימהות וניסחתי לי סלוגן שהפך להיות נר לרגליי:
"במקום להילחם, להתמסר"
במקום להילחם בתהליך ההשכבה, להתמסר אליו. להסכים להיות בו.
במקום להילחם בשעות אחר הצהריים להתמסר אליהן, להיות עם הילדים עד הסוף.
במקום להילחם ביום בו הילדון החולה נשאר בבית, להתמסר אליו. להיות איתו אפילו שיש עבודה.
וכך הלאה.
אהבתי. מאמצת
ואו!!!!