מה שנותן לי כוח כאימא
זה לשוחח ולהתייעץ עם נשים כמוני על כל מיני קונפליקטים בחינוך הילדים
ולכן אני וחברה קבענו ביחד לימוד משותף בטלפון פעם בשבוע בנושא חינוך ילדים (אנחנו לומדות מתוך ספר)
אנחנו שואבות כוח מהלימוד, מתייעצות אחת עם השנייה ומתמלאות.
יש לי מודעות לעניין המקום שלי כאימא ואני עושה את זה כי אני רוצה להיות אימא טובה!
והמשפט שאני אומרת לעצמי כדי להטעין לי דלק: שהילדים יגדלו בעז"ה – שיהיה להם חוויות חיוביות מהבית. שידברו על זיכרונות הילדות בעיניים בורקות.
אני משתדלת ככל יכולתי להשקיע בכך אפילו שזה ממש לא קל.
בעז"ה מתפללת שאצליח!
מה שעוזר לי באימהות
במקום כל הזמן לרדת על עצמי ולחשוב על עצמי מחשבות שליליות
להחמיא לעצמי בקול
"כל הכבוד לך ששטפת את הכלים!"
"איזה ארוחה מושקעת הכנת! את פשוט אישה מדהימה!"
זה פשוט נותן כוח ומרים את המצב רוח ממש!
וגם ליד הילדים אני אומרת
"איזה אמא מהממת יש לכם! תראו איך כל היום היא עובדת כדי שיהיו לכם בגדים נקיים בארונות"
וכן, גם ליד הבעל זה עובד יופי :)
תוך כדי גידול הילדים ב"ה, המתנות הכי גדולות מהקב"ה (איזו זכות!)
ישנם רגעים לפעמים קצת מתישים, ועם כל ההודיה העצומה לקב"ה,
זה נראה מבצע מתמשך ומתמשך שלעולם לא יגמר, (בהשכבה, למשל---)
אני הגעתי פתאום לשלב של בת נשואה ברוך ד' ובנים שיוצאים לישיבה, בחסדי שמים,
ופתאום הבית הרבה יותר ריק עם כל ילד שב"ה עובר שלב:)
ופתאום חדרה אלי ההכרה שזה כל כך קצר!!! וקורה כל כך מהר! (בחסדי ד' הלואי אצל כולם)
כלומר כבר בגיל 20, בניסים גדולים, הבת עברה כבר לביתה הפרטי,
וכבר בגיל 16 הבן עבר לישיבה גדולה בעיר אחרת...
ואמנם הקשר נשאר הכי קרוב שאפשר!
ברוך ה' טלפונים יומיומיים מחממי לב,
אך הם כבר לא תחת הסינר! וכבר לא לידך!
את ממשיכה להמטיר אהבה וחום, עצות ודאגה ומילים טובות, עוגות ומטעמים, וכו'
אך כל מה שרצית להטמיע מקרוב וכו' קורה בעיקר ב16- 20 שנה הראשונות מתוך המאה ועשרים לאוי"ט!
אז נצלי כל רגע להנות ולנצל, לחבק מקרוב ולהשקיע...
המון נחת בכל רגע, בהווה ובעתיד!
כשנולד הבכור שלי, היו לי הרבה מושגים בכל מה שקשור לילדים, הן מצד נסיון בעבודה, והן מצד לימודים בתחום הגיל הרך.
ועדיין כאמא מתחילה הייתי פתוחה לשמוע כל מי שרק ירצה לומר לי משהו או אפשר לשאול על הטיפול הילד.
מצאתי את עצמי עם כל הרצון לגדל בטוב, מתוסכלת מתחושה שאני לא מצליחה,
והגלגל נהיה יותר מסחרר כאשר אני מנסה עוד ועוד לשאול לברר. תכל'ס, זה לא הולך כמו שמדברים על זה כל כך יפה.
עד שהגעתי לאחות מבוגרת בטיפת חלב שהעבירה סדנא לעיסוי תינוקות
ומצאתי את עצמי מתייעצת ושואלת, והמילים שלה, עד היום, כבר ילד שביעי ב"ה,
מלוות אותי ומנחות אותי גם כשאימהות בסביבתי מנסות להתייעץ:
"את אמא, תקשיבי ללב שלך."
מאז, למדתי להמשיך להתייעץ ולשמוע כל דבר שיכול לעזור לי, כל זה יחד עם לב אימהי אמיתי, שלו אני נותנת את המקום הראשון!
בסוף, ואולי כבר מההתחלה, ההקשבה ללב של אמא היא הקובעת את ההתייחסות לעיצות, לתובנות, ואפילו להערות.
ותאמינו לי, הלב של אמא לא צריך תואר ראשון וגם לא אחרון.
הוא לב הכי מדויק לילדים שלך וגם לך כאמא!!!!
איזה אמא מדהימה שאת!
עצם הרצון להיות כזאת יתן לך את הנחת שאותה את רוצה לקבל ,
אני יכולה להעיד על עצמי שמה שאני זוכרת מהילדות המאוחרת שלי (שנות הסמינר) זה אמא שיושבת במטבח ומקשיבה לכל היום שלי מבלי להשחיל מילה אחת של דיבור!
נטו הקשבה הכי מכילה שיש! זה נתן לי המון כח בשנים האלו ואני משתדלת להיות כזאת גם עם ילדי!
כדי שגם אותי יזכרו בתור אמא מקשיבה ושומעת!
הלוואי שנצליח בשליחות שלנו!!!