השבוע הרגשתי שטעיתי בשיקול דעתי בנושא מסויים,
ורגע לפני שרגשות האשם אכלו אותי הרמתי עיניים לשמיים ואמרתי:
ה', זה בסדר שאני לא מושלמת, נכון?

כמה שזה הרגיע אותי ונתן לי כח!
כי ה' לא מצפה ממנו להיות גיבורי על,
ולדעת תמיד בכל רגע נתון מה צריך לעשות.
הוא רק מבקש ממנו ללמוד.
לגדול. להשתדל. להתפתח.

אני לא אמא מושלמת, וכנראה לעולם לא אהיה.
אני כן אמא שגודלת, שמנסה, שרוצה באמת לעשות הכי טוב
ולא תמיד מצליחה.
אני אמא שלומדת מטעויות, ואמשיך ללמוד גם מהטעות הבאה.
אני אמא שמשתדלת להתפלל שה' יתן לי כח, ודעת, וסבלנות, והמון המון אהבה.

והילדים?
נכון שהם יכולים להפגע מהתנהלות הורית לא נכונה.
לפעמים אפילו יכולות להיות להם שריטות קטנות שנשארות כל החיים.
אבל ככה ה' רצה שהם יגדלו,
בני אדם, עם שריטות וחוסרים,
שגם הם ילמדו וצמחו.
הוא בחר בי, הלא מושלמת לגדל אותם,
הוא היה יכול לשלוח אותם לגדול אצל מלאכים.