מה שנותן לי כוח
בתפקידי החשוב כאימא זה
לפני שנת הלילה
להעביר בזכרוני את מאורעות היום
וכאילו במרקר להזריח את כל המקומות
שבהם עשיתי משהו טוב.
אפילו מעשה בנאלי כמו לחתוך את הספגטי לילדונת שאוהבת אותו קצר.
להזכיר לעצמי שזה מעשה של חסד אמיתי
בלי זרקורים. הכי 'לִשְמה' ששייך.
שמעתי פעם מהרבנית קנייבסקי ע"ה.
שהיא זוכרת את הליטוף של אמה עם אמירת "שמע ישראל"
כלומר, היא הסבירה שהרוך והחום מלווים אותה.
אני אימצתי את זמן ההשכבה, לזמן רוגע ולא רק לעשות V.
וחוץ משמע ישראל וסיפור הייתי גם שרה להם "נשמת כל חי"...
לימים הילדים שלי מזכירים לי איך הייתי שרה להם נשמת כל חי.
נותן כוח להמשיך והרבה נחת ברוך השם.
וואו
מדהים ומרגש!
מאמצת, מקווה שאזכור