בכל ערב, כחלק מאמירת ק"ש אנחנו שרים תודה לה'
וכל אחד אומר משהו אחד שהיה לו טוב היום במיוחד.
זה פשוט נותן כוח לשמוע מהם את הדברים הטובים שקרו להם במהלך היום, שרובם הייתי אני השליחה לספק להם.

שמעתי פעם מאישה חכמה את המושג 'להסכים לעבור'.
דברים קורים, והם לא בשליטה שלנו, וכדי לעבור אותם בצורה המיטבית אנחנו צריכים פשוט 'להסכים לעבור' בהם.
לקחתי את זה למקום של האימהות וניסחתי לי סלוגן שהפך להיות נר לרגליי:
"במקום להילחם, להתמסר"
במקום להילחם בתהליך ההשכבה, להתמסר אליו. להסכים להיות בו.
במקום להילחם בשעות אחר הצהריים להתמסר אליהן, להיות עם הילדים עד הסוף.
במקום להילחם ביום בו הילדון החולה נשאר בבית, להתמסר אליו. להיות איתו אפילו שיש עבודה.
וכך הלאה.

כל פעם שאני קמה בלילה לבת שלי

וזה מאוד קשה

תמיד אני אומרת לעצמי: 'ב"ה שיש למי לקום!
לא צריך לחכות לקושי בפריון כדי להעריך את המתנה של להיות אמא!'.

סיסמא שלי - תהיי ב100% עם הילדים
ככה הם רגועים, שמחים וגם הולכים לישון מוקדם!
ואז יש לך ערב שלם שלך!!!!!!!

כשמנסים לעשות גם וגם
יוצאים קרחים מכל הכיוונים
גם ילדים בוכים ולא רגועים וגם את לא מצליחה לעשות שום דבר

אז בהצלחה!!!!!!!!!!

מקור הכוח שלי כאימא
מתגלה בכל פעם מחדש כשאני חוזרת מהעבודה.
המפגש עם בנותיי הקטנות,
הגעגוע שהן מראות
והשמחה העצומה שלהן כשהן רואות אותי,
מזכירים לי כמה אני משמעותית עבורן.
ברגעים האלו אני מבינה את מלוא העומק של מהות ה"אימהות".

מה שנותן לי כוח לטפל בילדים כשהם עוד קטנים - זה פשוט לתמלל אותם:
לדוגמה, כשתינוק בוכה והוא צריך לאכול אני אומרת לו 'בשמו':
"אמא, אני רוצה אותך, אני רעב, תני לי לאכול". "אמא אני אוהב אותך" וכו'
הבכי שלהם כבר לא סתם בכי, זה מרגיש לי שיחה ונותן לי כוח להיענות.

מה שנותן לי כוח
זה כשאני מסתכלת על הילדים שהקב"ה הביא לי במתנה
חושבת על כך שבעזרת ה' בעוד 20 שנה
גם הם יהיו הורים בעצמם
זה ממלא אותי בכוח.

מה שעוזר לי
זה לראות בכמה צעדים קדימה את המציאות.
כלומר, לחיות בתודעה שאני רוצה שיהיה לנו קשר מיטיב כשהילדים יתבגרו ויגדלו
קשר טוב נבנה מגיל צעיר מאוד.
ולכן כשיש סיטואציה מאתגרת אני מנסה להגיב לזה ממקום מבין, מכיל ומעצים
שיגדל אותם להיות בדיוק כך.

שמעתי פעם מהרבנית קנייבסקי ע"ה.
שהיא זוכרת את הליטוף של אמה עם אמירת "שמע ישראל"
כלומר, היא הסבירה שהרוך והחום מלווים אותה.
אני אימצתי את זמן ההשכבה, לזמן רוגע ולא רק לעשות V.
וחוץ משמע ישראל וסיפור הייתי גם שרה להם "נשמת כל חי"...
לימים הילדים שלי מזכירים לי איך הייתי שרה להם נשמת כל חי.
נותן כוח להמשיך והרבה נחת ברוך השם.

כשמאתגר - אני נזכרת ביום שהם נולדו, כמה חיבקתי ונישקתי, וכמה חיפשתי להיות איתם יותר.
ובזמן של קושי גדול - מתפללת שד' יעזור לי להתגבר ושיתן כוח.
ובעז"ה עוד יהיה לנו הרבה נחת.

רעיון ששמעתי מהגננת של ביתי ותפס אותי חזק:
תארי לעצמך שיום אחד דופקים אצלך בדלת לא פחות ולא יותר מאשר גדול הדור ומשמשיו, והוא מבקש ממך: "אני צריך לנסוע לתקופה מהבית, לטוס לארץ רחוקה להצלת עולם התורה, ולא אוכל לגדל את ילדי/נכדי. שמענו שהבית שלכם הוא הבית הטוב ביותר ומחנכים בו ילדים בצורה מיוחדת ולכן נבחרתם על ידינו. האם תסכימו לקבל את הילד/נכד שלנו לשבועיים ולגדל אותו?"
מה היית אומרת?
בוודאי היית שמחה וגאה על הזכות שנפלה בחיקך!
ועכשיו תארי לעצמך:
כל ילד הוא עולם. הוא גדול הדור הבא.
בורא עולם בכבודו ובעצמו בחר בך לגדל את גדולי הדור הבא!!
איזה זכות יש לך!!

אני משתדלת בכל יום בחזור מהעבודה, שיש לי כמה דקות פנויות לעצמי, להודות על כל אחד מהילדים שלי,
שאני מעלה מול העיניים אותם, אני לא רק מודה אלא רואה את כל התכונות הטובות, הרגישיות והחוזקות שלו,
מה שבטוח, האחרי צהרים ניראים אחרת!!!!! ממליצה מאד לכל אחת, מאז שהתחלתי- התמכרתי....