עוזר לי לקלוט שעכשיו בשביל הבת שלי זה כמו הזכרונות ילדות שיש לי. נגיד היא יוצאת מהמיטה אחרי שאני משכיבה אותה, כי בוער לה לראות איך בעלי ואני אוכלים ארוחת ערב. ובמקום להתעצבן עליה אני מסכימה לה "לאכול משהו פצפון ולעוף למיטה", כי אני זוכרת את הקסם הזה שהיה לי כשהייתי קמה לארוחת ערב של ההורים שלי ואז אני מרגישה וואו איך נתתי לה עכשיו משהו קסום ומרגש
אני רוצה לשתף בפסקה אחת מתוך מאמר מהמם מהספר 'מה שתמיד יהיה' של א. הרמן.
המאמר מתאר את הפחד שלנו כאמהות על הילדים ועל כל מה שקורה איתם כשהם לא בשליטתנו
אותי אישית הפסקה הזאת הרגיעה מאד ועזרה לי להיות אמא הרבה יותר משוחררת:
"מעל כל אחד מילדי זוהר ברגע זה פנס גדול של השגחה פרטית מגוננת. ותכונות נפשו וכל מה שקרה לו ויקרה לו - מושגח ואלוקי.
לא בהכרח אוכל לחסוך לו, אפשר לשחרר את הדריכות.
ומנגד, הרבה מתנות אלוקיות מופלאות, טובות מכל מה שעולה בדעתי - מצפות לילדי בדרכו הזורחת".
בימי המלחמה נתקלתי בפרוייקט של אמא בשליטה.
שצריך לבחור בו שעה ביום שבה את בשליטה.
לא השתתפתי בפרוייקט
אבל בזכותו גיליתי
שב"ה רוב שעות היום אני כן בשליטה.
והאיבוד שליטה החמוד שקורה כאן בערך פעם ביום?
דווקא אותו לכבות?
נראה לי שנשאיר אותו כאן.
הוא בריא גם לי וגם לילדים.
ואו ממש נתת לי כח
כמה שזה נכון